הָרְחוֹב הַפּוֹלִיטִי

מתי אי פעם ישבו ימני , ושמאלני , ודיברו ביניהם על נושאים שאינם ברומו של אדם אלא ברומו של עולם ? או שאלה הפוכה . מתי הפכו ימין ושמאל לביבי ורק לא ביבי ? .

האם יצא לכם לעשות חיפוש ? אפילו כאן , בבלוג ? אתם תופתעו לגלות שאפילו אצלנו המילה נתניהו או ביבי נאמרה כמעט בכל כתבה . וזה נכון שהאיש נמצא עמנו 24 שנים ואחראי על רוב סדר היום מבחינת תחומי החיים ( הצד הבטחוני המדיני האזרחי הכלכלי ) . אבל כשהשיח הפוליטי נצמד לזה החדשותי , משהו בנו אבד .

ימני לא ידע להגדיר מה זה ימני וכך גם שמאלני , והאמת היא שהם לא צריכים , הדעה הפוליטית בעידן הטרום אישי , הייתה אידאולוגיה ( ועודנה כאת ) . אתה יכול להיות בעד משהו אחד כאשר ימני אחר נגד לצורך העניין , זה מה שקורה במקומות בהם הסקאלה ( אפשר לקרוא לזה בעברית הקו המתווה ) היא מאוד ארוכה ורחבה .  בארצות הברית זה הרבה יותר קשה . מאחר ויש שתי מפלגות גדולות אותו מועמד צריך לבחור איזה צד פוליטי הכי מתאים לו ,וגם בתוך אותו צד למצוא את האגף שלו ( שמרני / דתי / פרו ישראלי / פרו פלסטיני / בעד – נגד תעשייה ותעשייתיות )  .זאת הסיבה שגם נוצרים עימותים חריפים , אבל גם בעימותים הכי חריפים שומרים על שפה נאותה , ומתייחסים לאידאולוגיה כעיקר העניין

בהשאלה מהפוליטיקה האמריקנית ניתן לקחת את עימותי טראמפ – מקיין ( הנשיא טראמפ הוא לא דוגמה למתן כבוד, אבל לחלוטין דוגמה טובה לכך שמחלוקות פוליטיות הם לא אישיות )  , האריס וביידן ועוד דוגמאות נוספות.

בישראל זה קל הרבה יותר, לפחות כך זה אמור היה להיות . יש מפלגות שמייצגות את זרמי הפנים הפוליטיים  :

מפלגתו של בן גביר בימין הקיצוני , מעט שמאלה ממנו ימינה של בנט ושמאלה מכך הליכוד . במרכז תוכלו למצוא את מפלגת כחול לבן , יש עתיד , ובשמאל ממנה את העבודה , לאחר מכן את מרצ ואז חד"ש ( מפלגת שמאל רדיקלי שנמצאת ברשימה המשותפת, ששאר חברותיה הופכות אותה לכזו שלא נשקלת בשדה הפוליטי בישראל מבחינתי )

הדבר היה אמור להשקל ,והמצעים היו אמורים לכלול בגלל ריבוי המפלגות ,גם ריבוי דעות הולם שיספק מענה אידאולוגי לשוני המחשבתי בקרב הציבור .

משמעת קואליציונית ,שמעתם פעם על המושג הזה? לא אצא כאן נגד אחד האמצעים היחידים להעברת חוקים כשהאופוזיציה והקואליציה פוסלות חוקים על פי היותם פרסונליים .במדינה מתוקנת , כשעולה חוק , אין דבר כזה משמעת הצבעתית לכאן או לכאן . אחד הדברים שהופכים את היחס שלנו לפוליטיקה לפרסונלי הוא המשמעת הקואליציונית .

רוברט טיבייב ? מישהו זוכר\מכיר ?

בשנת 2018 הגיע ח"כ טיבייב לכנסת והחליף את יצחק הרצוג שמונה ליו"ר בסוכנות היהודית . טיבייב הצביע לרוב נגד עמדת מפלגת העבודה ,דבר שגרם לכעס גדול כלפיו בשטח המפלגתי ובדרגיה הגבוהים

הנה סיפור קצר מתקופת כהונתו :

כאשר הצעת החוק של ח"כ איציק שמולי להשוואת קצבאות הזקנה לשכר המינימום עלתה להצבעה. חסרו למחנה הציוני שני קולות כדי להעביר את החוק. יותר מאוחר נודע כי הוא היה מקוזז עם השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, שלא רצתה להרים אצבע נגד העלאת קצבאות קשישים.

גלובס ,2018

טיבייב ,וחיליק בר , שני חברי כנסת ממפלגת העבודה נעדרו בהצבעה חשובה שתכליתה להעלות קצבת הזקנה ולהתאימה לשכר מינימום ( קצבת זקנה בישראל עומדת היום לרוב על סכום של כ2,300 שקלים , עם תשלומים נוספים זה מגיע לאזור 3000 שקלים בלבד ) לא הגיעו להצבעה . טיבייב היה " מקוזז" (כלומר נמנע , מצביע בהתאמה לגורם מהצד השני של המפה -קואליציה ואופוזיציה , זה דבר מקובל בכנסת ) עם גילה גמליאל שבמסגרת המשמעת המפלגתית שלה הייתה אמורה להצביע נגד ולא רצתה להיות חתומה נגד הקשישים . הצעת החוק לא עברה .

שיח פרסונלי גרידא גרם לכך שחוק חשוב לא עבר . הצד השני ,כשלא משנה מי הראשון , רצה להכשיל את יריבו שלא יוכל לזקוף לזכותו הישג פוליטי חשוב (שיכול להתבטא גם בשטח מבחינת מנדטים ,להזכירכם מפלגת הגמלאים קיבלה שבעה מנדטים בשיא כוחה ). ככה עוברים חוקים במדינת ישראל . אין מחשבה קדימה , רק סיכול מול סיכול , ותסכול אזרחי . בשיח הפוליטי בישראל לא האזרח נמצא בראש מעייניו של הנציג ששלח אותו אזרח אלא הכסא , השותפים , לכאן או לכאן ,וה" משמעת ". בפוליטיקה אידאולוגית אין צורך במשמעת שכזו

אוקיי , גם אני רוצה להפטר מהשיח הפרסונלי ולעבור לשיח אידאולוגי , מה עושים ?

להפסיק עם הסיקור האישי – .זה לא "ביבי הרס את המדינה " וזה לא "ביבי הציל אותה " . יש מסגרת לה הוא ,ויריבו שמנגד שייכים אליה והצורך הוא להתייחס למסגרת ולא לאדם . מבחינה תקשורתית זאת מהפכה של ממש . תנסו לפתוח מהדורה ולא לשמוע על נתניהו וגנץ , לא תצליחו .העובדה שמזכירים אדם מסוימת גורמת היא לקיטוב ושסע במדינה יותר מכל אמירה בעדו או נגדו .

המפלגות הפרסונליות צריכות גם הן (יש עתיד של לפיד ,ש"ס של דרעי , ישראל ביתנו של ליברמן )להצניע את האדם ולהדגיש את הרעיון , האידאולוגיה וזהות האינטרסים . מה שווה הקמת מפלגה , אם אתה יודע שאחרי שתעזוב מסיבה כלשהיא (התפטרות , אירוע טראגי , חלילה מוות ) המפלגה והרעיון שהקמת יפסיקו להתקיים ) ז'בוטינסקי ובגין ,הרצל ,בן גוריון ופרס לא בנו מסגרות רעיוניות (וחלקם בנו והשתלבו בתוך מפלגות ) ע"מ שכשימותו ייגמר ויסתיים אותו רעיון .

הרחקת חברי כנסת שלא דואגים לנו ,והקמת "פרלמנט מייצג" .זה כבר תלוי בנו . לכל המפלגות בכנסת יש מסגרת בה נבחרים חבריה , חלקה דמוקרטית יותר (פריימריז ) וחלקה פחות (בחירה ישירה של ראש הרשימה את הרשימה ) .פריימיריס ,עדיף לחלוטין -זה עובד מצוין במפלגת הליכוד ומפלגת העבודה . יש שיריונים , ויש מקומות ששמורים לנציגים מהפריפריה , או הקיבוצים , או צעירים . כחלק מהעובדה שהפרלמנט הוא פרלמנט מייצג , מפלגה צריכה "נבחרת להתפאר בה " לפני 40 שנה ,אפילו קדימה מכך , בשנות ה90 ,לא הצבענו ליחיד אלא למפלגה ,ובמקרים מסוימים היו כמה נציגים חזקים שאף שלטו במפלגה בזמנים שונים כאשר המפסיד עדיין ממשיך במסגרת המפלגתית (בליכוד של שנות ה90' דוד לוי , נתניהו ושרון , בעבודה של אז ,פרס ורבין , וחיים רמון הצעיר דאז ).אנו צריכים לדרוש את יציאתם מהכנסת מהגורמים ,לכאן או לכאן ,שלא פועלים בשבילנו

קשר עם הבוחר – לא אותו קשר בגינו מפלגות בכנסת גורסות עוד נתח של תקציב . קשר אמיתי .כמעט ולא צריך תקציב לכך ! והרעיון , פשוט מאוד . אני שלחתי אותך ? אני רוצה שאתה תגיע ותשמע את הקול שלי .זה לא צריך להיות כמו בארה"ב , אלקטור אזורי . אבל כן יש צורך לשלוח ליישוב מסויים אחת לתקופה (קצרה ) ח"כ שישמע את צורך התושבים . ככה שומרים על קשר עם הבוחר . כיבוד קל וכנס שבועי בהשתתפות הציבור . כן , גם זה שלא הצביע לכם , אולי דווקא אתם תוכלו לעזור לו , ולזכות בקולו . זה היופי בפוליטיקה אידאולוגית . להיות שליח ציבור זו עבודה לא קלה , לכן חברי הכנסת שלנו מקבלים כ'כ הרבה כסף . אנחנו רוצים לראות תוצאות .

מצע – מצע מפלגתי הוא דבר חשוב מאוד בפוליטיקה אידאולוגית , כי הוא האידאולוגיה בפשטות של אותה מפלגה . למעט מפלגת זהות שפרסמה ספר מפורט וגם מכרה אותו , על האידאולוגיה של המנהיג פייגלין ושל רעיון הליברטריאניות , כמעט ואין מפלגות שיש להן מצע מסודר הכולל את כל תחומי החיים .הגיע הזמן שכל מפלגה תפרסם מצע מחדש אחת למערכת בחירות .

גינוי חריף כולל עבודה משטרתית ומשפטית נגד אימרות חריפות ופייק ניוז . זאת לא דיקטטורה לעצור אדם באשמת הסתה לרצח , או פגיעה מינית של אדם אחר , וזה לא במסגרת חופש הביטוי . הפקה של פייק ניוז גורמת לאנדרלמוסיה ציבורית ויושבת על סדר היום הישראלי . עלינו לעצור שיח מסית , ולשים יוצרי פייק ניוז מאחורי סורג ובריח

הדמוקרטיה שלנו חשובה מכל . עלינו לשמור עליה .