הָרְחוֹב הַפּוֹלִיטִי

האמור הוא טור דעה.

כ"ט בנובמבר, היה יום הסטורי עבור העם היהודי,כשבפעם הראשונה הכיר האו"ם בזכותו להקים מדינה בארץ ישראל.התאריך הזה היה הסטורי גם עבור עם אחר,שבניגוד ליהודים לא מימש את הזכות שלו על השטח.העם הפלסטיני עסוק מאז 1948 בזכרון הנכבה,בכאב ובשנאה במקום לבנות את יסודות המדינה שעתידה לקום בתאריך כלשהוא בעתיד

בשנת 1964 ,אחרי 16 שנים בהם לא היה לפלסטינים ייצוג הוקם ארגון-גג שימזג את כל הפעילות הלאומית הפלסטינית תחת קורת גג אחת .אז הארגון שהוקם דאג ,לא לאזרחיו אלא לחלום הלא מציאותי של השמדת מדינת ישראל.הוא נלחם באמצעות פיגועים,רקטות וכל אמצעי שנקרה בדרכו.במקום לעשות מאמץ להקים מדינה עצמאית ,הוא הסתנן לקראת שנות ה70 לירדן,שם ניסה לעשות הפיכה ,ולאחר מכן ללבנון,משתי המדינות הוא ניסה להוציא טרור בכל דרך נגד ישראל ,ולגרום לכמה שיותר אבידות בצד הישראלי.מלבנון גורש ב1982 בשיתוף פעולה חד פעמי בין ישראל לארגון הטרור חיזבאללה,שהייתה לו מטרה משותפת עם ישראל,בעיקר משום שאש"ף התעלל באזרחים לבנונים,בזז את רכושם,הרג אותם ,אבל גם משום שהשטח של דרום לבנון הוא שטח אסטרטגי עבור כל ארגון טרור המבקש לפגוע בישראל,בשל הקרבה לשטח ישראל.

במשך שנים ,עוד לפני 1948,היו הפלסטינים רוב מוחלט בארץ,ואם היו רוצים להקים מדינה,לא הייתה להם אף התנגדות מאף גורם.היהודים שחיו בארץ היו מיעוט מזערי והם חיו בשיתוף עם הערבים בארץ.

גם עם תחילת קבלת העצמאות,לה זכו מדינות ערביות רבות לקראת המאה ה20,לא השכיל העם הפלסטיני לבקש עצמאות לעצמו.אחת הדמויות שהם רואים כאב רוחני,חא'ג אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים  ,עשה הכל במשך תקופה של כ40 שנה על מנת להשמיד את העם היהודי, את היהדות בארץ ובעולם,במקום לבנות את יסודותיה של פלסטין ,כשאין התנגדות סביבו להקמתה.

תכנית החלוקה של הא"ום הייתה אמורה להיות התקווה עבור שני העמים

במקום להסתכל על העתיד,ממנו הם צריכים לחשוש כשאין להם ייצוג פוליטי ראוי וכשאחוז גבוה מחיילי המדינה האסלאמית (דעא"ש)היו פלסטינים או ערבים ממוצא פלסטיני, נראה כי הפלסטינים לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות

בזמן שהפלסטינים נתפסו על הר הבית כסמל,היהודים בנו ופיתחו את ארצם,בנו יסודות ששימשו לבניין המדינה.כעת,לא נראה כי המצב הקיים מפריע למישהו בגדה המערבית או בעזה,משום שאותם המנהיגים ממשיכים להנהיג והתקוממויות כלשהן נגד אש"ף או חמאס מצומצמות בדרך כלל,וכמעט לא מורגשות

אבל יש תקווה : הנורמליזציה עם מדינות ערב אמורה לספק גב ארגוני מאחורי מאמצי הקמת אותה ישות פלסטינית. הסכמי אברהם , ירצו או לא ירצו החותמים עליו נתנו גושפנקא להקמת מדינה פלסטינית ,והסכמה עקרונית שכזו ,על אף הפירות המתוקים שהביאה עמה בדמות השלום עם סודאן , בחריין ואיחוד האמירויות יכולה לפגוע במדינת ישראל בעתיד . הקמת ישות פלסטינית שאינה מדינה (או חיזוק הרשות הפלסטינית , לצורך העניין . השטח בעזה מאוד פרו חמאס ) שלבטח ירצו לקדם באיחוד האמירויות , יכולה להיות חידוש מצוין .

הפוסט פורסם במקור על ידי הכותב במגזין "ישראופיניון" בשנת 2016 ונערך מחדש.